אנה פוקס

מקום לידה מונטבידאו, אורוגוואי

הצטרפה לחברות במגידו: 1983

אנה, ילידת אורוגוואי, הייתה הבת הבכורה של זוג מהגרים ממזרח אירופה שהצליחו להגיע לחוף מבטחים טרם גורלם הצטרף לגורל משפחותיהם שנרצחו בידי הנאצים. היא נולדה בין כ"ט בנובמבר להכרזת העצמאות, לאחר שנים של ייאוש ושכול למשפחה ולעם כולו. אחות בכורה לאליעזר ושרה, היא גדלה להיות ילדה רגישה ונעימת הליכות ואישיותה הסולידרית בלטה כבר מגיל צעיר, מה שהביא אותה אף לקבלת אות מופת מידי משטרת מונטבידאו.

עם השנים, החיים העמידו לא מעט מכשולים בדרכה: חלומותיה להפוך לרופאה לא התממשו. היא למדה בסתר שנה שלמה ואף עברה את המבחנים בהצלחה אך לא מצאה בבן זוגה גב איתן להמשך דרכה ונאלצה לקבור את שאיפותיה לטובת הקמת משפחה בפרבר מרוחק של מונטבידאו.

על אף שחוותה תאונת דרכים קשה מאוד בהיותה בהריון מתקדם עם בנה דני, גישתה לחיים הייתה אופטימית מיסודה והיא תמיד התעקשה לראות את "חצי הכוס המלאה", אך גם לאופטימיסטית כמוה היו קווים אדומים והנישואין הגיעו לקיצם מספר שנים לאחר הולדת בתה גבי. מתוך אחריות לרווחתם של ילדיה כמשפחה חד-הורית במונטבידאו, החליטה לעלות ארצה ב-1981.

ההחלטה לא הייתה קלה וקשיי הקליטה היו רבים, אך היה לה אומץ לב להתמודד בנחישות עם כל הקשיים, למען עתיד טוב יותר לה ובעיקר לילדיה. היא בחרה במגידו משום שאליעזר היה כבר חבר קיבוץ ושימש לה עוגן. אנה עבדה שנים רבות בענפי השירות בקיבוץ ובחנות התכשיטים שבעתיקות, בה גם שימשה בתפקידי הנהלה. כשבריאותה לא אפשרה לה להמשיך ולעבוד באופן סדיר, המשיכה לתרום בתחומי הקהילה והרווחה והייתה לעזר רב במרפאה כתומכת ומלווה חברים שחלו בסוכרת. מהתקופה ההיא גם נותר הזיכרון המתוק של עוגות יומולדת היפות וטעימות שאנה הייתה מכינה באהבה לחלק לא מבוטל של בני ובנות הקיבוץ. הכנת עוגות מקושטות בזילוף היו תחביביה העיקריים, היא הייתה טבחית מעולה.

על אף החמרה מתמדת במצב בריאותה, אנה הצליחה לנווט את שנותיה האחרונות בהקפדה על עצמאותה. כך נסעה לחו"ל לבקר את בנה דני ואת נכדיה, גלי וניר, למרות הדיאליזה ואגרה כוחות לשמוח בחתונתה של בתה גבי. אצל משפחתה וגם בקרב החברים שהכירו אותה בשנותיה בקיבוץ וקודם לכן בחו"ל, אנה הצטיירה כדמות חיובית ומלאת חיות, תמיד מוכנה לעזור ולתמוך ללא שיקולים של עלות-תועלת. גם כשבריאותה בגדה בה, היה ברור שיש לה צורך קיומי להיות שותפה למתרחש והיא שמרה על מעורבות פעילה על אף הקושי המתעצם.

מבטה האוהב והדאגה הכנה שלה לרווחתינו חרוטים בליבנו לעד. נזכור אותה תמיד כאישה חזקה, תומכת ואוהבת. יהיה זכרה ברוך