סיטו נולד בבואנוס איירס להורים אשר היגרו מאירופה עם עליית הנאציזם. בארגנטינה הוא היה פעיל בתנועות הנוער, ועלה לארץ עם גרעין השומר הצעיר שיועד להשלים את מגידו.

כאשר הגיע לקיבוץ עם קבוצתו, היה ברור שכולם רוכשים כבוד והערכה לסיטו. כשהוא דיבר על הקיבוץ הוא דיבר על חייו הוא. בכל פגישה איתו הייתה הבעת חברות חמה ולבבית. סיטו היה מרכז הלול במשך שנים רבות, בעל ידע רב בגידול עופות להטלה ולפיטום.

הוא היה גם פעיל בתפקידים חברתיים רבים. ביניהם ריכוז ועדת חברים ומזכיר הקיבוץ.

מאוחר יותר היה מרכז הייצור במפעל התכשיטים 'ורד מגידו'. גולת הכותרת במילוי כל תפקידיו הייתה הדאגה לאדם והרצון לעזור ולפתור כל בעיה אנושית שנוצרה. את תפקידו בניהול הייצור במפעל מילא בדייקנות רבה, כל הזמנה מראשיתה ועד לסיומה המלא באחריות מלאה ובזמן. התבונה והרגישות שלו באו לידי ביטוי ביחסו לעובדים. אברהם נהג עם חברי הקיבוץ ועם אלה שאינם חברים ביחס של כבוד והערכה. גם כאשר פקדו אותו בעיות בריאות, הוא חזר והמשיך לרכז את הייצור במפעל. גופו הצנום הכיל לב גדול. לב פתוח וקשוב לכל הפונים אליו. הוא מצא תמיד פנאי להקשיב ולעזור.

הוא טיפל במסירות גם בהוריו שחיו בקיבוץ מספר שנים, באביו שנפל למשכב וברוזיטה במשך תקופה ארוכה. הוא סעד אותם בסבלנות ובמסירות עד יומם האחרון.

בשנים האחרונות קשר את חייו לשמחה ומשפחתה והיה גאה בשתי הבנות בבן ובנכדים. סיטו נתן את כל הטוב שבו וקיבל אהבה וחום מכל בני משפחתה של שמחה. הקשרים החמים והכנים שנוצרו היו עבורו פינה פרטית יקרה מאד.

דפי הנצחה - חברים >>