רפי נולד בחיפה באפריל 1930. המשפחה גרה באותן שנים בעכו. כאשר היה בן שלוש, עקב עבודתו של האב במפעל הגפרורים "נור", עברה משפחתו לביירות בלבנון שם הוקם מפעל נוסף של החברה. שנות ילדותו עברו בביירות, שם רכש חברים בבית הספר ובשכונה, איתם שמר על קשר במשך שנים רבות. בחופשים בילה כילד אצל סבתו בחיפה.

בגיל חמש-עשרה רפי נשלח לפריז ללימודי התיכון בבית הספר היוקרתי "אליאנס". בין שאר המקצועות הוא למד את הוראת השפה העברית ועם סיום לימודיו נסע למרוקו ללמד את חברי הקהילה היהודית את השפה העברית. עם הקמתה של מדינת ישראל, נודע לרפי שהיה חבר בתנועת הנוער בביירות, כי כמה מחבריו הוברחו מלבנון לישראל והם נמצאים בקיבוץ וכך, במאי 1950 הוא חזר ארצה, חבר אליהם ולאחר תקופת הכשרה ברמת-השופט הופנו כולם למגידו. לאחר זמן קצר, בלחץ המשפחות עזבו רוב החברים וחזרו לביירות ובקיבוץ נשארו רק רפי וחיים בראון.

רפי החל לעבוד ברפת והיה גם חצרן. בהמשך הפך להיות הנהג של מוסד ''שומריה'' במשמר העמק, בית הספר התיכון המשותף לארבעת קיבוצי האזור. במגידו פגש את גילה שהייתה חיילת צעירה במחלקת נח"ל בקיבוץ. הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים, איציק, צילה ואושרה. מאוחר יותר זכה גם לחמישה נכדים והמשפחה הייתה תמיד גולת הכותרת בחייו.

רפי היה איש תרבות בעל השכלה רחבה, שידיעותיו הרבות נשענו על השפות ערבית וצרפתית בהן שלט היטב. הוא דיבר גם ספרדית ואנגלית והיה בקיא בספרות הקלאסית הצרפתית ובעולם הערבי.

הפרק האחרון בחייו היה קשה עקב מחלה והוא נזקק לאשפוזים ולטיפול ממושך.

בתקופה זאת זכה רפי לתמיכה רבה ממשפחתו ובמיוחד מגילה שתמיד הייתה שם בשבילו במסירות אין-קץ. בשנותיו האחרונות הוא התגורר בבית הסיעודי ברמת-דוד, אותו מנהלת אושרה וזכה לבית חם ולטיפול מסור מצוות העובדים וגם לקשר יומיומי עם גילה, עם המשפחה והנכדים ברמת-דוד, ולתמיכה מכל משפחתו הענפה.

דפי הנצחה - חברים >>